כשאבא נוכח נפקד

בעודי כותבת את הניוזלטר הזה קופצת לי חלונית במחשב המודיעה שאסי דיין נפטר. בום!

עם כל כמה שזה היה כבר כתוב על הקיר הרבה זמן, שראינו את ההתדרדרות והדעיכה, שהבנו שהוא לא יהיה איתנו עוד הרבה, זה מפתיע וקשה…

לא מזמן צפיתי בסדרה האוטוביוגרפית על חייו "החיים כשמועה" שהיא בדיוק כמוהו- אותנטית, אינטליגנטית, מרתקת ומכמירת לב.

אדם שהיה כל כך כל כך כשרוני, יצירתי, פורה, כריזמטי, שנון, יפה תואר… היה לו הכל, כולל נקודת פתיחה מבטיחה, ייחוס ומעמד,

ועם כל זה, חסר היה את אותו מרכיב חיוני ובסיסי לחיים- שמחה בלב.

כל חייו ניהל דיאלוג פנימי נוקב וכאוב עם אבא משה דיין שלא היה שם כשהיה צריך אותו, שלא חיבק ולא התפעל,

לא סיפק את אבות המזון החיוניים והבסיסיים כל כך לכל ילד, והותיר חלל גדול.

כל כך עצוב לחיות ככה. למות ככה.

זכרו ברוך ומבורך .