ענבל וערן

מכתב תודה מהורים שסיימו תהליך

אלי

ליווית אותנו במסע משפחתי שהחל במשבר אמון בינינו ההורים לבין בננו האמצעי בן ה 17 והסתיים בגאווה ענקית על אותו ילד וביחסים נהדרים גם עם שני ילדינו האחרים.

בתחילת התהליך הסברת לנו את בננו המתבגר. את הבלבול הגדול שהוא מרגיש, את מצבי הרוח, את גיל ההתבגרות ואת ההשפעה העצומה שלנו עליו לטוב ולרע.

תחילה עבדנו יחד על שיקום מערכת היחסים. בחרנו לתת אמון, ב 100 אחוז ובלב שלם. אמון שהתברר בדיעבד כמוצדק לחלוטין. הילד נפתח כמו פרח והתחיל לשתף ולחלוק ולהביע הערכה, והיחסים השתפרו עוד יותר.

ואז לימדת אותנו שפה חדשה של תקשורת שלא היה לא ללמוד ואנחנו עדיין מתרגלים אותה. שפה מופלאה שכל כולה הקשבה, פתיחות וכבוד. את השפה הזאת התחלנו לדבר גם עם ילדינו האחרים וגם בינינו. וכך נפלו להן עוד ועוד לבנים בחומה.

והילד שלנו, שהיה בתחילת התהליך פגוע ומאוכזב, ובעיקר מאכזב (רק היום אני מבינה כמה רע מרגיש ילד כשהוא חש מאכזב), הפך לילד ערכי וטוב לב ומוכשר ומדהים, כי בתהליך הזה למדנו שעור לחיים. למדנו להביט על החיובי וראינו איך כשמאירים את הטוב, הוא רק גדל.

בעיקר למדנו אלי, שילדינו הם בני אדם נפרדים, שלמים ומושלמים בפני עצמם. שהם יודעים טוב יותר מאיתנו מה טוב בשבילם. זה היה גילוי מרעיש שהסיר מאיתנו כל כך הרבה דאגה ואחריות. הבנו שתפקידנו להיות שם בשבילם ולעזור להם, אבל רק כשהם מבקשים.

וגילינו את הכוחות שיש בהם. בכל אחד ואחד מהם. גילינו שדווקא העזרה שאנו ממהרים להושיט להם מחלישה את הכוחות הללו, ולכן תפקידנו הוא לא לפתור להם את הבעיות אלא דווקא להיות איתם בקושי ולהאמין בהם שיפתרו את בעיותיהם בדרכם ובעצמם.

גם על היחסים הבין האחים דיברנו והבנו כיצד אנו ההורים יכולים להשפיע עליהם לטוב ולרע. וגם היחסים האלה השתפרו.

כל כך הרבה דברים גילינו דרכך. הכעסים בבית נעלמו והיחסים התחזקו והאהבה פורחת ויש לנו דרך חדשה.

אז תודה אלי, תודה לך שידעת כיצד ללמד אותנו את כל הדברים המופלאים הללו ותודה שהאמנת בנו שאנו מסוגלים. ותודה שהפכת אותנו להורים נהדרים. תודה גם בשם הילדים.

את מטפלת נהדרת והלוואי שכל זוג הורים יעבור איתך תהליך שכזה.

אוהבים אותך,

ענבל וערן.

דצמבר 2013