עוד רגע אנחנו כבר מגיעים ל"אחרי החגים" והילדים יחזרו לשגרת הלימודים- הפעם על אמת.

קחו בחשבון שהרגלים עדיין לא הופנמו וזה ייקח קצת זמן: ללכת לישון מוקדם, להתעורר בבוקר ולהתארגן באופן עצמאי ובזמן סביר לגן ולבית הספר,

להיפרד מכם בבוקר (הקטנים), להכין שעורי בית ושאר מטלות (הגדולים יותר), לארגן את התיק וכו'.

היו סבלניים. כמובן גם ברורים ועקביים ויחד עם זאת תפרגנו את הזמן הזה. שבוע-שבועיים לחישוב מסלול מחדש. זה מאוד יעזור להם!

ככל שתהיו יותר איתם ובעדם, כך הם ייכנסו למסלול מהר וטוב יותר.

שתהיה שנת לימודים מוצלחת:)

אמרו לנו שילדים יכניסו אושר ושמחה לחיים שלנו – אבל שכחו לספר שהם יביאו איתם גם ימים מלאים הסעות בלתי פוסקות, ארוחות ערב, מקלחות והמון המון עבודה מייגעת.

האם אפשר ליהנות בתוך הטירוף הזה? איך הופכים את הלימון ללימונדה?

7 צעדים בדרך להיות הורים מאושרים, מאמר שלי לשימושכם

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4138320,00.html

כשהייתי בת 16, באחד מהוויכוחים האינסופיים שלי עם אבא שלי, זרקתי לו בלהט המאפיין מתבגרות עוצמתיות במיוחד: "אם לא אהיה מאושרת בחיים- עדיף לי למות!!!"

מבלי לעצור לשנייה, כשעל פניו זעזוע עמוק, הוא לא נשאר חייב וירה לעברי: "מה את חושבת לעצמך? החיים זה לא רק זכויות! יש גם חובות!! אי אפשר להיות כל הזמן מאושרים!!!"

ומפה, הויכוח רק הלך והתלהט, הלך והידרדר (או הלך והסלים, תלוי מאיפה מסתכלים על זה…), עד שאחד מאיתנו הותש סופית ופרש, לא זוכרת כבר מי.

היום אנחנו כבר מבינים (מחקרים הוכיחו), שלמידה, שיפור מיומנויות, ואפילו בריאות פיזית קשורים קשר הדוק לתחושת האושר. האושר הוא דשן המצמיח ניסים ונפלאות.

האושר מייצר בנו סקרנות ומוטיבציה, מחבר אותנו ליכולות שלנו ומניע אותנו קדימה. האושר יוצר הצלחה והוא גם התוצאה שלה!

היום אני מבינה שכבר אז היתה בי 'ידיעה לא מודעת' שאושר זה הדלק שלי.

היום אני מבינה שבלי לחוות אושר (כמה שרק ניתן) לא הייתי עושה את מה שאני עושה, מגיעה לאיפה שהגעתי (ועוד רבה הדרך כמובן), חיה את החיים כפי שאני חיה.

היום אני גם מבינה שמבחינתו של אבא שלי, שהיה תוצר של הדור הקודם שהמשימה הגלובלית שלו היתה הישרדות, אושר היתה מילה גסה. מותרות. והוא פשוט דאג לי.

לשמחתי הרבה אנחנו כבר לא שם. היום כבר מותר לרצות להיות מאושר וזה אפילו בהישג יד!

לשלב בחיי היום יום תחביבים ועיסוקים שעושים לנו טוב על הלב (לשים מוסיקה שאוהבים ולרקוד בטירוף בסלון, למשל…), לשחק בכל הזדמנות (גם ספורט הולך, גם לשחק עם הילדים במה שאנחנו אוהבים),

לטייל בטבע, לתת מעצמנו לאחרים, והכי חשוב- להוקיר את מה שיש כל יום מחדש!

והנה האושר כבר פה.

שנהיה מאושרים בשנה הזו. לא פחות.

כמו בכל תחילת שנה חדשה אנו מבטיחים לעצמנו הרבה הבטחות (ומתכוונים לזה ממש מכל הלב): "השנה הזאת תהייה אחרת! בטוח!"

ואז מגיעים החיים וכל מה שהם מביאים איתם. ושוב-  אנו מוצאים עצמנו במקומות ש… איך לומר? לא ממש מחמיאים לנו.

אז הנה, במיוחד בשבילכם, משהו להתחיל איתו. לא "ה מ ה פ ך!!! מעכשיו להרגע…" כי אין דבר כזה (ושלא יספרו לכם סיפורים),

אבל כן 7 שינויים שאפשר להכניס אותם לחיים, שיעשו את ההורות שלכם קלה ומהנה הרבה יותר.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4138320,00.html

יקרות ויקרים שלי,

שנה חדשה-דנדשה מתחילה לה! ואני נרגשת. מאוד-מאוד אוהבת את החג הזה, שבו גם נולדתי (ב-ב' בתשרי…) שהוא הכי חגיגי בעיניי, הכי אופטימי,

הכי מזמן הזדמנויות והפתעות חדשות (ואני אוהבת הפתעות!!)… רק צריך לבקש- ולא לשכוח להודות על מה שכבר יש.

מבקשת להודות לכם שאתם חלק מחיי. מודה לכם על האמון שאתם נותנים בי, על שאתם מכניסים אותי לחייכם, למשפחות שלכם, לחיים הפרטיים שלכם…

אם זה במסגרת תהליך של ייעוץ פרטני, קבוצת הורים, פורום ההורים באינטרנט או הפייסבוק.

מודה לכם על שאתם קוראים את הניוזלטר שלי, מגיבים, ממשיכים לשתף אותי במה שקורה אצלכם בבית, שולחים חברים ומשפחה, אוהבים ומפרגנים.

שום דבר מזה לא ברור ומובן מאליו בשבילי.

וחשוב לי שתדעו שגם אני לומדת מכם המון, גדלה ומתפתחת כל יום בזכותכם.

תודה!

מאחלת לכם באהבה רבה
שנה של התחדשות והתמלאות
שנה של שמחה והנאה
בחיים בכלל ובמשפחה בפרט
שנה של פתיחת הלב
דיוק העשייה
פשטות הדרך…

לשחרר את התינוקת המושלמת שלך כשהיא עוברת בפעם הראשונה מהידיים הדואגות והאוהבות שלך לידיים של מטפלת

שאמנם בדקת אותה ב 700 עיניים ווידאת שהיא אכן ה-אחת, אבל לכי תדעי…
לשחרר בבוקר היום הראשון בגן (והימים שיבואו לאחר מכן) כשאת תוהה איך המתוקית הפצפונית שלך

תסתדר שם בלעדייך כל כך הרבה שעות, ומי ידע להבין אותה כמוך…
לשחרר כשהיא הולכת לחברה ובפעם הראשונה רוצה להישאר שם לבד ופשוט הודפת אותך לכיוון הדלת ואת עושה את כל המאמצים שלא לדמוע שם לפני כולם…
לשחרר בגן חדש של בית הספר הייחודי שבחרת עבורה כשמסתבר שהיא הכי קטנה מכו-לם ונורא-נורא קשה לה,

והיא נצמדת אלייך בנואשות וממש לא רוצה שתלכי ואת מבינה שאין מה לעשות- כל ההורים מתבקשים לצאת החוצה…. וגם את.
לשחרר זה כשהיא בגיל ההתבגרות מנגבת את הנשיקות שלך, הודפת את החיבוק, מסתגרת לה בחדר שעות,

מדברת באריכות עם החברות בטלפון וכשאת מבקשת לבדוק מה קורה היא אומרת לך מבלי למצמץ- "אני רוצה להיות לבד!"
לשחרר זה להוריד את הבת שלך בפתח של שדה התעופה עם התרמיל הגדול, לראות את הדלתות נסגרות מאחוריה ולהבין שהפעם, באמת,

את צריכה לשחרר… הילדה בדרך להודו.
לאחל לה נסיעה טובה באמת, לקוות שכל המילים הטובות והחכמות שלך נכנסו גם הן לתרמיל הזה ולדעת שיש לך ילדה גדולה

שפוסעת כרגע עוד צעד גדול במיוחד לקראת החיים שהם רק שלה, והיא נהדרת ונפלאה והולכת לחוות חוויות מדהימות, עוצמתיות, צבעוניות וקסומות- ממש כמוה.

וזה מה שעשיתי השבוע. עלמה בתי הבכורה טסה לטיול הגדול בהודו- ואני מתרגלת שחרור…

ביטוי מתקופת הסרטים האילמים של פעם, כשרצו לצלם סצנות אינטימיות היו מורחים וזלין על העדשה כך שהתמונה יצאה מטושטשת ו"מרומזת"…

גם בהורות הפטנט הזה יעבוד נהדר לטובתכם: לא כל דבר צריך לראות, לא מכל דבר שווה לעשות עניין. בדקו את עצמכם- כמה פעמים ביום אתם מעירים לילדים שלכם?

אם התשובה היא "הרבה" – מרחו וזלין על העדשה. עגלו את הפינה.

הנה עוד דרך, פשוטה ונפלאה, לשחרר את עצמכם ואת הילדים שלכם.  תהנו:)

החופש הגדול יכול להיות סיוט מתמשך, עבודת פרך מטורפת ויכול להיות גם משהו אחר לגמרי- הזדמנות לשחרר במקומות בהם אנחנו בדרך כלל מאוד "מחזיקים",

מאוד מקפידים, כל יום- ולפעמים כל היום. רוצים להבין בדיוק על מה אני מדברת? מוזמנים להיכנס למאמר המצורף

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4407982,00.html

כשיש הומור, ובטח גם במשפחה, הכל מרגיש הרבה יותר אפשרי. בדקו עם עצמכם איפה אתם בסיפור הזה, ואם נדמה לכם שאתם לא מספיק צוחקים, ממליצה בחום לעבוד על זה.

לבדוק מה מצחיק אתכם ולשתף את הילדים, להתחיל לחפש סיטואציות מצחיקות ולדבר עליהן, לאזכר דברים מצחיקים שקרו במשפחה שלכם (או במשפחת המוצא),

עם אחד הילדים או ביניכם ההורים… להשתמש ב"הפוך על הפוך", להציג, לשחק, לספר בדיחות, לצפות עם הגדולים בסטנד אפ, וגם הומור עצמי לא יזיק בכלל…

צחוק יפה לבריאות, למערכת החיסונית ולחוסן המשפחתי. כל ימות השנה. חג שמח!

או לא רוצה להתחפש בכלל? עד כמה להתערב ועל מה?  כל זה במאמר שלי כאן:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4189315,00.html