גיל הגן

אז מי אנחנו היום? הרהורים לפורים

לכל אחד מאיתנו יש המון דמויות בפנים… מודעים לכך? מכירים אותן?

את חלקן בוודאי. דמויות שונות ומגוונות: שמחות ועצובות, אופטימיות ופאסימיות, קלילות ו'כבדות', צעירות ובוגרות…

ערב רב של דמויות המלוות אותנו כל ימות השנה. עם חלקן אנחנו מסתדרים יותר- עם חלקן פחות.

יש כאלה שאנחנו מאוד מזוהים איתן ומרגישים נוח בחברתן, ואחרות שאמנם התרגלנו אליהן,

אלא שהיינו כבר שמחים להיפרד מהן. לשחרר אותן לדרכן. וזה לא כזה פשוט…

פורים זו הזדמנות מצוינת להתבונן קצת פנימה ולבדוק: איזו דמות בתוכי הייתי שמח להגביר את קולה?

להיות קצת יותר כזה – יותר שמח, יותר פתוח, פחות מתחשבן? איך זה מרגיש להיות כזה? רק לכמה שעות

…ואולי, מי יודע, זה ימצא חן בעיניי והיא תישאר איתי גם כשהחג ייגמר?

 

עשו שימוש ב playlist שאתם הכנתם

אנחנו חיים בעידן של טכנולוגיה כל כך מפותחת, אז למה שלא נעשה בה שימוש לטובתנו ולטובת ילדינו?

מזמינה אתכם לבנות playlist (רשימת האזנה) המתאימה לצרכים של הילדים שלכם בשלבים השונים של היום- מוסיקה רגועה, מוסיקה מצחיקה, מוסיקה לריקודים וכו'.

יופי להשתולל עם זה, יופי להירדם עם זה ויופי להתעורר עם זה!

אם כבר לכעוס- אז ככה

… וְאִם רָצָה לִכְעֹס עַל בָּנָיו כְּדֵי לחָנְכַם, יַרְאֶה עַצְמוֹ שֶׁהוּא כּוֹעֵס, אֲבָל תִּהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, כָּאָדָם שֶׁהוּא מְדָּמֶהּ…  (הרמב"ם)

מותר להגיד 'הרמב"ם שאין עליו'?

כל כך הרבה חכמה במילים כל כך ספורות. הבנו את זה? יש כעס ויש כעס ויש כעס. אדם גדול (גדול=דגול) יכעס על ילדיו, כן, אבל לא יאבד את זה לגמרי.

לא ילך לאיבוד לעצמו. יזכור היטב שהוא כרגע בתפקיד המבוגר המשמעותי המחנך.

ייקח בחשבון איך הוא רוצה להיראות, מי הוא רוצה להיות, גם בשעת כעס, ויישאר האדם ההוא.

ע נ ק! הא?

הוצאת לי את המילים מהפה, כבוד הרמב"ם…

לפעמים כל מה שעושה את ההבדל- זו רבע שעה!

רבע שעה לקום מוקדם יותר בבוקר, רבע שעה ללכת לישון יותר מוקדם… הבדל של שמיים וארץ!

עצם זה שאנחנו יודעים שיש לנו פס קצת יותר רחב בחלקים היותר מאתגרים של היום- עושה הבדל גדול בתחושה שלנו ומשם גם בתפקוד שלנו.

כל מה שצריך זה לזכור לקחת את זה בחשבון. אז הנה עכשיו הזכרתי לכם!

מוזמנים לנסות את זה בבית:)

הילד לא מוכן לשתף בצעצועים

הילד שלכם לא מוכן לשתף בצעצועים שלו, או גם בדברים אחרים השייכים לו (לתפיסתו). על מה הדבר מעיד?

האם אנחנו מגדלים פה ילד רכושני, קמצן רחמנא לצלן, או אולי זה משהו אחר בכלל? האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות על מנת ללמד אותו את חשיבות השיתופיות?

כל זה במאמר הבא: "הילד לא מוכן לשתף בצעצועים…מה עושים?"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4090817,00.html

על קשר ותקשורת אז והיום…

כשאימא שלי היתה ילדה קטנה בקרית חיים, אנשים לא היו נועלים את דלת ביתם. כל מי שחפַץ לבדוק מה נשמע, מה קורה, מה מתבשל, פשוט קפץ לביקור,

ככה מעכשיו להרגע, ללא כל התראה מוקדמת. כשנכנסו הטלפונים לבתים (ופעם זה היה סיפור -סיפור, היו צריכים להזמין קו ולחכות בתור חודשים! תארו לכם…),

אנשים עברו לתקשורת קצת שונה- מידי פעם שיחות התעניינות בטלפון (קצרצרות וענייניות, שיחת טלפון היו יקרות בטירוף!) וכשרצו לבוא לביקור תיאמו זאת מראש.

היום? היום אנחנו בסיפור אחר לגמרי.

מי יעז להגיע לביקור לא מתוכנן? כמעט ואין דבר כזה. בכלל- למי יש זמן לקפוץ לביקור? למי יש זמן ופניות להקשיב למה נשמע, מה קורה ומה מתבשל אצל אחרים?

בקושי עם שלנו אנחנו מסתדרים… אז אנשים קובעים מראש, טנטטיבית כמובן, כי-מה-אנחנו-יודעים-מה-יהיה?…. ורוב הסיכויים שהפגישה תתבטל או לפחות תידחה למועד אחר, טנטטיבי כמובן.

שיחת טלפון בין חברים? זו כמעט תמיד תוקדם ב-אסמס: "ערה?", "פנויה?", "יכולה לדבר?"… ואז. רק אז. תתקיים תקשורת. איזושהי.

תוך כדי שאתה כמעט תמיד לא יכול שלא לשים לב שהצד השני עסוק במקביל במשהו נוסף- עונה למיילים, משחק באיזה משחק מחשב עצבני ומצפצף,

וגם אתה עצמך לא מבזבז זמן יקר ומוצא עצמך תוך כדי חוזר לכל אלה שחיפשו אותך בווטסאפ עוד מהבוקר…

אח! תקשורת תקשורת. חשוב!

האורך כן קובע! הטיפ השבועי

רוצים לדעת אם השיחה שסיימתם עכשיו עם ילדכם היתה מוצלחת?

בדקו כמה מתוכה אתם דיברתם וכמה הוא. אם הוא דיבר יותר, הרבה יותר, הרבה-הרבה יותר, השיחה היתה טובה ואפילו מצוינת,

ויש סיכוי גדול שאכן היא תייצר שינוי של ממש שאפשר יהיה לראות ולהרגיש אותו.

אם קרה ההיפך, כלומר אתם דיברתם רוב הזמן, כנראה זו היתה שוב שיחה מהסוג ההוא שבסופה אתם עושים וי ומסכמים- "דיברתי עם הילד"

ובתוך תוככם יודעים היטב שלא באמת…

איך מדברים עם ילדים כך שיקשיבו לנו? מאמר השבוע

ולא סתם – איך מדברים איתם על נושאים "נפיצים" ונשארים בחיים ואפילו מצליחים לפתח איתם שיחה טובה סביב אותו נושא ?

כל זה במאמר שלי המצורף כאן לשימושכם.

מאחלת לכם שנה חדשה נהדרת רצופה בשיחות מופלאות עם ילדיכם:)

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4148038,00.html

מה אתם אומרים על "מחוברים"?

אצלי, כמובן, התחושה הראשונית היתה אי נוחות גדולה, וכמעט באותה שנייה צצה השאלה- למה לעזאזל אנשים עושים את זה?

למה הם צריכים את זה?? אוקיי…פרסום. חשוב! אבל דרור רפאל? אורלי וגיא? מי לא מכיר אותם?

ורגע- זה לא עושה בדיוק את ההיפך ממה שהם רוצים להשיג?

וכמובן שיש לי המון מה להגיד על הילדים של שנחשפים שם, בייחוד הצעירים שבהם, אלה שעדיין אין להם שיקול דעת להחליט אם זה טוב ומתאים להם אם לאו,

ובכל מקרה, אף אחד לא באמת שואל אותם וכל הכביסה האינטימית של הוריהם מתכבסת לה לעיניי כל ומספקת את יצר המציצנות של הציבור כולו…

ואיך הם מתמודדים עם זה  עכשיו בבית הספר ומה יקרה להם מאוחר יותר לכשיגדלו ויסתכלו על כל זה בעיניים בוגרות יותר?…

מי שמכיר אותי (וזה למה "כמובן"), יודע שאני באה ממקום ומזמן בו לא היה מקובל כל כך לדבר על עניינים פרטיים ואינטימיים.

הכל היה אפוף מבוכה ובושה, חסוי וחסוד. לא זוכרת את עצמי מדברת על מין עם חברותיי הטובות, לא על מה שעושים, לא על פנטזיות… הס מלהזכיר.

כלום לא סיפרתי. הייתי הילדה הכי סודית בעולם. אפילו החזייה הראשונה היתה עניין מביש. זוכרת שהקפדתי ללבוש מעליה גופייה,

שחס וחלילה הבנים לא יראו ושלא יעשו מזה עניין וכו-לם ידעו…. תארו לכם. (וואלה אני נשמעת עתיקה:) )

היום, לעומת זאת, הכל בחוץ. תרתי משמע, בכל מובן אפשרי. הרבה פעמים זה כבר מוגזם, בוטה וצורם וממש מטריד בעיניי.

אלא שיחד עם זאת, אני שמה לב למחשבה חדשה שעוברת לי בראש- איזה כייף להם שהם מסוגלים ככה לשחרר!!

להוציא את האמת לאור, על כל חוסר האטרקטיביות שלה, בלי חשבון לאף אחד בעולם, ככה עד הסוף,

ובעצם להראות לנו שכולנו בסוף (או בעצם בהתחלה) אותו דבר: שבריריים, פגיעים והכי רוצים בעולם שיאהבו ויעריכו אותנו.

לייעוץ וקביעת פגישה

054-4313245

קשה לכם להגיע לפגישת ייעוץ?


פגישות בסקייפ ובטלפון!

הטור שלי ב- Ynet הורים

לשאלות

לשאלות מכל סוג - אתם מוזמנים לפנות לפורום הורים

הרשמה לניוזלטר

לקבלת עידכונים וטיפים


דואר אלקטרוני:

קטגוריות