כמו בכל תחילת שנה חדשה אנו מבטיחים לעצמנו הרבה הבטחות (ומתכוונים לזה ממש מכל הלב): "השנה הזאת תהייה אחרת! בטוח!"

ואז מגיעים החיים וכל מה שהם מביאים איתם. ושוב-  אנו מוצאים עצמנו במקומות ש… איך לומר? לא ממש מחמיאים לנו.

אז הנה, במיוחד בשבילכם, משהו להתחיל איתו. לא "ה מ ה פ ך!!! מעכשיו להרגע…" כי אין דבר כזה (ושלא יספרו לכם סיפורים),

אבל כן 7 שינויים שאפשר להכניס אותם לחיים, שיעשו את ההורות שלכם קלה ומהנה הרבה יותר.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4138320,00.html

יקרות ויקרים שלי,

שנה חדשה-דנדשה מתחילה לה! ואני נרגשת. מאוד-מאוד אוהבת את החג הזה, שבו גם נולדתי (ב-ב' בתשרי…) שהוא הכי חגיגי בעיניי, הכי אופטימי,

הכי מזמן הזדמנויות והפתעות חדשות (ואני אוהבת הפתעות!!)… רק צריך לבקש- ולא לשכוח להודות על מה שכבר יש.

מבקשת להודות לכם שאתם חלק מחיי. מודה לכם על האמון שאתם נותנים בי, על שאתם מכניסים אותי לחייכם, למשפחות שלכם, לחיים הפרטיים שלכם…

אם זה במסגרת תהליך של ייעוץ פרטני, קבוצת הורים, פורום ההורים באינטרנט או הפייסבוק.

מודה לכם על שאתם קוראים את הניוזלטר שלי, מגיבים, ממשיכים לשתף אותי במה שקורה אצלכם בבית, שולחים חברים ומשפחה, אוהבים ומפרגנים.

שום דבר מזה לא ברור ומובן מאליו בשבילי.

וחשוב לי שתדעו שגם אני לומדת מכם המון, גדלה ומתפתחת כל יום בזכותכם.

תודה!

מאחלת לכם באהבה רבה
שנה של התחדשות והתמלאות
שנה של שמחה והנאה
בחיים בכלל ובמשפחה בפרט
שנה של פתיחת הלב
דיוק העשייה
פשטות הדרך…

לשחרר את התינוקת המושלמת שלך כשהיא עוברת בפעם הראשונה מהידיים הדואגות והאוהבות שלך לידיים של מטפלת

שאמנם בדקת אותה ב 700 עיניים ווידאת שהיא אכן ה-אחת, אבל לכי תדעי…
לשחרר בבוקר היום הראשון בגן (והימים שיבואו לאחר מכן) כשאת תוהה איך המתוקית הפצפונית שלך

תסתדר שם בלעדייך כל כך הרבה שעות, ומי ידע להבין אותה כמוך…
לשחרר כשהיא הולכת לחברה ובפעם הראשונה רוצה להישאר שם לבד ופשוט הודפת אותך לכיוון הדלת ואת עושה את כל המאמצים שלא לדמוע שם לפני כולם…
לשחרר בגן חדש של בית הספר הייחודי שבחרת עבורה כשמסתבר שהיא הכי קטנה מכו-לם ונורא-נורא קשה לה,

והיא נצמדת אלייך בנואשות וממש לא רוצה שתלכי ואת מבינה שאין מה לעשות- כל ההורים מתבקשים לצאת החוצה…. וגם את.
לשחרר זה כשהיא בגיל ההתבגרות מנגבת את הנשיקות שלך, הודפת את החיבוק, מסתגרת לה בחדר שעות,

מדברת באריכות עם החברות בטלפון וכשאת מבקשת לבדוק מה קורה היא אומרת לך מבלי למצמץ- "אני רוצה להיות לבד!"
לשחרר זה להוריד את הבת שלך בפתח של שדה התעופה עם התרמיל הגדול, לראות את הדלתות נסגרות מאחוריה ולהבין שהפעם, באמת,

את צריכה לשחרר… הילדה בדרך להודו.
לאחל לה נסיעה טובה באמת, לקוות שכל המילים הטובות והחכמות שלך נכנסו גם הן לתרמיל הזה ולדעת שיש לך ילדה גדולה

שפוסעת כרגע עוד צעד גדול במיוחד לקראת החיים שהם רק שלה, והיא נהדרת ונפלאה והולכת לחוות חוויות מדהימות, עוצמתיות, צבעוניות וקסומות- ממש כמוה.

וזה מה שעשיתי השבוע. עלמה בתי הבכורה טסה לטיול הגדול בהודו- ואני מתרגלת שחרור…

ביטוי מתקופת הסרטים האילמים של פעם, כשרצו לצלם סצנות אינטימיות היו מורחים וזלין על העדשה כך שהתמונה יצאה מטושטשת ו"מרומזת"…

גם בהורות הפטנט הזה יעבוד נהדר לטובתכם: לא כל דבר צריך לראות, לא מכל דבר שווה לעשות עניין. בדקו את עצמכם- כמה פעמים ביום אתם מעירים לילדים שלכם?

אם התשובה היא "הרבה" – מרחו וזלין על העדשה. עגלו את הפינה.

הנה עוד דרך, פשוטה ונפלאה, לשחרר את עצמכם ואת הילדים שלכם.  תהנו:)

החופש הגדול יכול להיות סיוט מתמשך, עבודת פרך מטורפת ויכול להיות גם משהו אחר לגמרי- הזדמנות לשחרר במקומות בהם אנחנו בדרך כלל מאוד "מחזיקים",

מאוד מקפידים, כל יום- ולפעמים כל היום. רוצים להבין בדיוק על מה אני מדברת? מוזמנים להיכנס למאמר המצורף

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4407982,00.html

כשיש הומור, ובטח גם במשפחה, הכל מרגיש הרבה יותר אפשרי. בדקו עם עצמכם איפה אתם בסיפור הזה, ואם נדמה לכם שאתם לא מספיק צוחקים, ממליצה בחום לעבוד על זה.

לבדוק מה מצחיק אתכם ולשתף את הילדים, להתחיל לחפש סיטואציות מצחיקות ולדבר עליהן, לאזכר דברים מצחיקים שקרו במשפחה שלכם (או במשפחת המוצא),

עם אחד הילדים או ביניכם ההורים… להשתמש ב"הפוך על הפוך", להציג, לשחק, לספר בדיחות, לצפות עם הגדולים בסטנד אפ, וגם הומור עצמי לא יזיק בכלל…

צחוק יפה לבריאות, למערכת החיסונית ולחוסן המשפחתי. כל ימות השנה. חג שמח!

לכל אחד מאיתנו יש המון דמויות בפנים… מודעים לכך? מכירים אותן?

את חלקן בוודאי. דמויות שונות ומגוונות: שמחות ועצובות, אופטימיות ופאסימיות, קלילות ו'כבדות', צעירות ובוגרות…

ערב רב של דמויות המלוות אותנו כל ימות השנה. עם חלקן אנחנו מסתדרים יותר- עם חלקן פחות.

יש כאלה שאנחנו מאוד מזוהים איתן ומרגישים נוח בחברתן, ואחרות שאמנם התרגלנו אליהן,

אלא שהיינו כבר שמחים להיפרד מהן. לשחרר אותן לדרכן. וזה לא כזה פשוט…

פורים זו הזדמנות מצוינת להתבונן קצת פנימה ולבדוק: איזו דמות בתוכי הייתי שמח להגביר את קולה?

להיות קצת יותר כזה – יותר שמח, יותר פתוח, פחות מתחשבן? איך זה מרגיש להיות כזה? רק לכמה שעות

…ואולי, מי יודע, זה ימצא חן בעיניי והיא תישאר איתי גם כשהחג ייגמר?

אנחנו חיים בעידן של טכנולוגיה כל כך מפותחת, אז למה שלא נעשה בה שימוש לטובתנו ולטובת ילדינו?

מזמינה אתכם לבנות playlist (רשימת האזנה) המתאימה לצרכים של הילדים שלכם בשלבים השונים של היום- מוסיקה רגועה, מוסיקה מצחיקה, מוסיקה לריקודים וכו'.

יופי להשתולל עם זה, יופי להירדם עם זה ויופי להתעורר עם זה!

… וְאִם רָצָה לִכְעֹס עַל בָּנָיו כְּדֵי לחָנְכַם, יַרְאֶה עַצְמוֹ שֶׁהוּא כּוֹעֵס, אֲבָל תִּהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, כָּאָדָם שֶׁהוּא מְדָּמֶהּ…  (הרמב"ם)

מותר להגיד 'הרמב"ם שאין עליו'?

כל כך הרבה חכמה במילים כל כך ספורות. הבנו את זה? יש כעס ויש כעס ויש כעס. אדם גדול (גדול=דגול) יכעס על ילדיו, כן, אבל לא יאבד את זה לגמרי.

לא ילך לאיבוד לעצמו. יזכור היטב שהוא כרגע בתפקיד המבוגר המשמעותי המחנך.

ייקח בחשבון איך הוא רוצה להיראות, מי הוא רוצה להיות, גם בשעת כעס, ויישאר האדם ההוא.

ע נ ק! הא?

הוצאת לי את המילים מהפה, כבוד הרמב"ם…

רבע שעה לקום מוקדם יותר בבוקר, רבע שעה ללכת לישון יותר מוקדם… הבדל של שמיים וארץ!

עצם זה שאנחנו יודעים שיש לנו פס קצת יותר רחב בחלקים היותר מאתגרים של היום- עושה הבדל גדול בתחושה שלנו ומשם גם בתפקוד שלנו.

כל מה שצריך זה לזכור לקחת את זה בחשבון. אז הנה עכשיו הזכרתי לכם!

מוזמנים לנסות את זה בבית:)