לקראת יום המשפחה יצא מחקר שקבע כי 40% מהאבות (כאן, אצלנו) רואים את ילדיהם רק בסופ"שים.

שמעתם את זה? הופתעתם?

אני לא. האמת, אני פוגשת אותם יום-יום, אבות העובדים המון שעות (ואגב- גם לא מעט אימהות)

ולא מצליחים לחזור הביתה בשעות בהן הילדים עדיין ערים. גם ההורים עצמם לא ממש נפגשים.

לא פעם השיחה היחידה שלהם בשבוע מתקיימת אצלי בחדר (ערך מוסף בלתי מבוטל לשעת ייעוץ…).

למה זה קורה? עומס כלכלי, רמת חיים גבוהה שצריך לתחזק איכשהו, תובענות מצד המעסיקים,

נורמה רווחת של החברה הישראלית המקדשת הישגיות ומצוינות, וגם- לא תמיד כייף לחזור הביתה.

עוד משרה תובענית לא פחות (כנראה יותר), ילדים סרבנים, אווירה לא משהו, המון שרפות שצריך לכבות,

ובאמת- למי יש כוח לזה? וכן. גם לאבות יש רגשות אשמה.

אז אני שואלת אתכם: ואם יהיה נעים לחזור הביתה- הייתם חוזרים מוקדם יותר?

אם זה מה שיעזור לכם – בזה אני עוסקת. לעשות שיהיה נעים יותר. ובאופן מופלא וקסום, בכל פעם מחדש, זה מצליח.

בואו נשנה את הסטטיסטיקה. בשביל עצמנו. בשביל הילדים שלנו.

יקירותיי ויקיריי,

שנה חדשה התחילה היום, ואנחנו עם הפנים קדימה!

מאחלת לכם שלפחות חלק ממה שרציתם לעצמכם בשנה החולפת ולא קרה- יתקיים השנה.

מאחלת לכם שתצליחו לשחרר את כל מה שמטריד אתכם בהתנהלות של הילדים שלכם,

בקשר שלכם איתם.

מאחלת לכם שתפנו מקום לעוד זמן של חיבוק, משחק, צחוקים, שיחה טובה

וכל מה שעושה לכולנו (הורים וילדים) כל כך טוב.

מאחלת לנו להמשיך ולגדול יחד

מודה לכם על הזכות ללוות אתכם בדרך הכל כך חשובה ומרגשת הזו.

שלכם באהבה רבה,

אלי

אם אתם רוצים לייצר שיתוף פעולה עם הילד שלכם, הימנעו, עד כמה שניתן, לכעוס עליו

כי כשאתם כועסים, התפקוד שלו, כמה מפתיע, יורד פלאים. (בדיוק כמו של כולנו אגב… גם אנחנו לא מתפקידים טוב מול כעס).

הזכירו לעצמכם שאתם כרגע מלמדים אותו משהו, ושכל תשומת הלב שלכם ושלו צריכה להיות שם. בדרך זו מובטחת הצלחה גדולה יותר.