חג שבועות הוא זמן מעולה לעצור לרגע ולבדוק – מה התחדש השנה?

מה עשיתם שלא עשיתם אף פעם לפני כן, אלו הישגים היו לכם, מה העזתם לנסות, לגלות על עצמכם?

וגם- מה השתנה בחייכם? שלכם ושל הילדים שלכם. אפשר לנצל את החופש הזה ובאחת ההתכנסויות המשפחתיות

לפתוח סבב שיתופים בו כולם ייקחו חלק (עם מעט עזרה לצעירים בחבורה). מעניין מה תגלו!

…כשהם נולדים הם זוכים לגן עדן: שפע של תשומת לב, אהבה ומענה מהיר לכל פיפס קטן.

אבל המחיר עלול לעתים להיות גבוה: הם גדלים להיות ילדים מרצים, פחות חברותיים והרבה יותר רגישים מאחרים.

כל מה שרציתם לדעת על ילדים בכורים: מה מאפיין אותם, מה קשה להם, איך אפשר לעזור להם… במאמר הבא שלי לשימושכם

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4232822,00.html

בסופו של דבר הכל זה החלטה. ותרגול. בחרו תכונה שהייתם רוצים שתהיה לכם, שיכולה לעזור לכם בהורות (סבלנות, התעניינות, הקשבה, רוגע, שטותניקיות…),

ופשוט שחקו אותה כאילו היא כבר שלכם. נשמע מוזר? אולי. אך אפשרי. מניסיון. ובחסות פורים- הכל עוד יותר אפשרי.

גם אם זה לא יהיה מושלם מייד (וזה לא יהיה), אל ייאוש- ההתמדה תקרב את ההצלחה!

באנגלית זה נשמע יותר טוב- '  practice makes perfect' … יאללה לעבודה!

ותיהנו. אחרת בשביל מה כל זה?

אמרו לנו שילדים יכניסו אושר ושמחה לחיים שלנו – אבל שכחו לספר שהם יביאו איתם גם ימים מלאים הסעות בלתי פוסקות, ארוחות ערב,

מקלחות והמון המון עבודה מייגעת. האם אפשר ליהנות בתוך הטירוף הזה?

7 רעיונות שיעזרו לכם להפוך את ההורות שלכם למקום פחות מייגע והרבה יותר מהנה. כל ימות השנה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4138320,00.html

ממש לידי, באולם הנוסעים הנכנסים בשדה התעופה, עומד זוג עם ילדה בת 9 בערך. הילדה נצמדת לאימא ומניחה עליה את ראשה.

האימא לא שמה לב. עיניה סוקרות את החלל. הידיים שלה שמוטות לצדדים. הגוף חצי מוטה הצידה. היא לא מחזירה חיבוק. בכלל לא שמה לב.

אחרי כמה שניות הילדה מתנתקת ממנה ומנסה לעבור לאבא. אותו דבר בדיוק. היא נשענת עליו בזהירות, כמו מנסה לבדוק אם זה בסדר, אם אפשר להמשיך…

הוא שם בגופו אך מחשבותיו במקום אחר לגמרי. לא מבחין כלל במה שקורה פה. הילדה מרפה.

מה עובר לה בראש? אני תוהה.

הלב שלי יוצא אליה. בא לי לחבק אותה. עכשיו ומייד.

וכל אותו זמן האימא קוראת לה 'לירוני' ומסבירה לה באריכות על שדה התעופה ניו-ארק המופיע על הצג הגדול, ואיפה הוא נמצא, ומתי היתה שם, ומה עשתה….

"פחות להסביר גברת!" אני רוצה לצרוח לעברה. "חבקי את הילדה שלך!!!"

ולא עושה דבר.

******

יום המשפחה. תזכורת לכולנו. שום דבר כאן לא ברור מאליו.

כל כך קל להתבלבל, לא לשים לב, להפנות גב, להתנהג באופן לא מכבד. למי שהכי-הכי חשוב לנו בעולם.

ימי משפחה קרובים, שמחים ואוהבים לכולנו- כל ימות השנה.

אמרו לנו שילדים יכניסו אושר ושמחה לחיים שלנו – אבל שכחו לספר שהם יביאו איתם גם ימים מלאים הסעות בלתי פוסקות, ארוחות ערב, מקלחות והמון המון עבודה מייגעת.

האם אפשר ליהנות בתוך הטירוף הזה? איך הופכים את הלימון ללימונדה?

7 צעדים בדרך להיות הורים מאושרים, מאמר שלי לשימושכם

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4138320,00.html

כשהייתי בת 16, באחד מהוויכוחים האינסופיים שלי עם אבא שלי, זרקתי לו בלהט המאפיין מתבגרות עוצמתיות במיוחד: "אם לא אהיה מאושרת בחיים- עדיף לי למות!!!"

מבלי לעצור לשנייה, כשעל פניו זעזוע עמוק, הוא לא נשאר חייב וירה לעברי: "מה את חושבת לעצמך? החיים זה לא רק זכויות! יש גם חובות!! אי אפשר להיות כל הזמן מאושרים!!!"

ומפה, הויכוח רק הלך והתלהט, הלך והידרדר (או הלך והסלים, תלוי מאיפה מסתכלים על זה…), עד שאחד מאיתנו הותש סופית ופרש, לא זוכרת כבר מי.

היום אנחנו כבר מבינים (מחקרים הוכיחו), שלמידה, שיפור מיומנויות, ואפילו בריאות פיזית קשורים קשר הדוק לתחושת האושר. האושר הוא דשן המצמיח ניסים ונפלאות.

האושר מייצר בנו סקרנות ומוטיבציה, מחבר אותנו ליכולות שלנו ומניע אותנו קדימה. האושר יוצר הצלחה והוא גם התוצאה שלה!

היום אני מבינה שכבר אז היתה בי 'ידיעה לא מודעת' שאושר זה הדלק שלי.

היום אני מבינה שבלי לחוות אושר (כמה שרק ניתן) לא הייתי עושה את מה שאני עושה, מגיעה לאיפה שהגעתי (ועוד רבה הדרך כמובן), חיה את החיים כפי שאני חיה.

היום אני גם מבינה שמבחינתו של אבא שלי, שהיה תוצר של הדור הקודם שהמשימה הגלובלית שלו היתה הישרדות, אושר היתה מילה גסה. מותרות. והוא פשוט דאג לי.

לשמחתי הרבה אנחנו כבר לא שם. היום כבר מותר לרצות להיות מאושר וזה אפילו בהישג יד!

לשלב בחיי היום יום תחביבים ועיסוקים שעושים לנו טוב על הלב (לשים מוסיקה שאוהבים ולרקוד בטירוף בסלון, למשל…), לשחק בכל הזדמנות (גם ספורט הולך, גם לשחק עם הילדים במה שאנחנו אוהבים),

לטייל בטבע, לתת מעצמנו לאחרים, והכי חשוב- להוקיר את מה שיש כל יום מחדש!

והנה האושר כבר פה.

שנהיה מאושרים בשנה הזו. לא פחות.

כמו בכל תחילת שנה חדשה אנו מבטיחים לעצמנו הרבה הבטחות (ומתכוונים לזה ממש מכל הלב): "השנה הזאת תהייה אחרת! בטוח!"

ואז מגיעים החיים וכל מה שהם מביאים איתם. ושוב-  אנו מוצאים עצמנו במקומות ש… איך לומר? לא ממש מחמיאים לנו.

אז הנה, במיוחד בשבילכם, משהו להתחיל איתו. לא "ה מ ה פ ך!!! מעכשיו להרגע…" כי אין דבר כזה (ושלא יספרו לכם סיפורים),

אבל כן 7 שינויים שאפשר להכניס אותם לחיים, שיעשו את ההורות שלכם קלה ומהנה הרבה יותר.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4138320,00.html

יקרות ויקרים שלי,

שנה חדשה-דנדשה מתחילה לה! ואני נרגשת. מאוד-מאוד אוהבת את החג הזה, שבו גם נולדתי (ב-ב' בתשרי…) שהוא הכי חגיגי בעיניי, הכי אופטימי,

הכי מזמן הזדמנויות והפתעות חדשות (ואני אוהבת הפתעות!!)… רק צריך לבקש- ולא לשכוח להודות על מה שכבר יש.

מבקשת להודות לכם שאתם חלק מחיי. מודה לכם על האמון שאתם נותנים בי, על שאתם מכניסים אותי לחייכם, למשפחות שלכם, לחיים הפרטיים שלכם…

אם זה במסגרת תהליך של ייעוץ פרטני, קבוצת הורים, פורום ההורים באינטרנט או הפייסבוק.

מודה לכם על שאתם קוראים את הניוזלטר שלי, מגיבים, ממשיכים לשתף אותי במה שקורה אצלכם בבית, שולחים חברים ומשפחה, אוהבים ומפרגנים.

שום דבר מזה לא ברור ומובן מאליו בשבילי.

וחשוב לי שתדעו שגם אני לומדת מכם המון, גדלה ומתפתחת כל יום בזכותכם.

תודה!

מאחלת לכם באהבה רבה
שנה של התחדשות והתמלאות
שנה של שמחה והנאה
בחיים בכלל ובמשפחה בפרט
שנה של פתיחת הלב
דיוק העשייה
פשטות הדרך…

כשיש הומור, ובטח גם במשפחה, הכל מרגיש הרבה יותר אפשרי. בדקו עם עצמכם איפה אתם בסיפור הזה, ואם נדמה לכם שאתם לא מספיק צוחקים, ממליצה בחום לעבוד על זה.

לבדוק מה מצחיק אתכם ולשתף את הילדים, להתחיל לחפש סיטואציות מצחיקות ולדבר עליהן, לאזכר דברים מצחיקים שקרו במשפחה שלכם (או במשפחת המוצא),

עם אחד הילדים או ביניכם ההורים… להשתמש ב"הפוך על הפוך", להציג, לשחק, לספר בדיחות, לצפות עם הגדולים בסטנד אפ, וגם הומור עצמי לא יזיק בכלל…

צחוק יפה לבריאות, למערכת החיסונית ולחוסן המשפחתי. כל ימות השנה. חג שמח!