…ההורים שישבו מולי נראו מותשים ומתוסכלים. "אנחנו לא מצליחים לדבר עם הילד שלנו. הוא רק שומע שאנחנו רוצים לדבר איתו וכבר יש את הפרצוף הזה.

הוא מגיע כאילו הוא עושה לנו טובה, יושב בחוסר שקט על הכיסא, מתעסק כל הזמן עם איזה חפץ שיש לו ביד וכל כולו משדר רצון לגמור עם זה כבר.

בשנייה שאנחנו מסיימים להסביר לו מה הבעיה הוא ממהר להבטיח שהכל יהיה בסדר, נשבע שזה לא יקרה שוב, ואנחנו, כל פעם מחדש,

מאמינים לו ומקווים שהפעם הוא באמת הבין ושהדברים ישתנו סוף-סוף.

אבל, כמובן, לא עובר שבוע והמצב חוזר לקדמותו כאילו כלום.

מה עושים? איך מדברים איתו שהוא יבין? איך גורמים לו להקשיב לנו? איך מגיעים למצב שהוא ישנה את התנהגותו?"…

להמשך קריאה איך מדברים עם ילדים?

מכירים את הדבר החדש הזה בפייסבוק שאפשר לכתוב פוסט באותיות גדולות? זה נחמד כי כך המסר שלך בולט יותר ועובר ברור יותר. נכון?

אלא שאם אנחנו ממשיכים לכתוב ולא עוצרים בזמן- האותיות קטֵנות… ופתאום הן כבר פחות נראות למרחוק.

ואז חשבתי לעצמי- הרי זה בדיוק זה מה שקורה כשאנחנו מדברים עם הילדים שלנו!

בהתחלה המילים שלנו ספורות, גדולות ובולטות ונקלטות יפה בצד השני. אלא שמהר מאוד אנחנו נסחפים וממשיכים, מסבירים ונואמים,

עושים שימוש בהמון מילים (שחלקן חוזרות על עצמן, מה שאני קוראת "תסמונת המילים הנרדפות…) והאותיות הולכות ומתגמדות מרגע לרגע,

וכבר קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, להקשיב לנו.

ואז אנחנו מאבדים אותם.

וההמשך ידוע- תסכול, כעס, הרמת קול, מריבות, איומים… לא כייף בכלל.

בקיצור חברים- דברו קצר!

או במילים אחרות- השאירו את המילים שלכם בפונט גדול!

♥ ♥ ♥

• רוצים ללמוד מודל תקשורת בעזרתו תוכלו לדבר עם כל ילד בכל גיל על כל נושא?
• רוצים שהילדים שלכם יספרו לכם מה עובר עליהם?
• רוצים שהילדים שלכם ירצו לדבר אתכם?

מזמינה אתכם להכיר את "שיחה טובה"- מודל תקשורת נפלא ואפקטיבי שפיתחתי!

בסדרה של 5 מפגשים אישיים אתי, תרכשו את הכלי הנהדר הזה ותוכלו לעשות שינוי של ממש בתקשורת שלכם עם ילדיכם.

נשמע מעניין? דברו אתי!

הוריה של יהלי יושבים מולי ואי אפשר שלא לחוש בייאוש האופף אותם. "איך זה הגיע למצב הזה?" הם שואלים אותי, "ומה עושים???"

יהלי היא מתבגרת בת 16, סופר אינטליגנטית ונבונה, סופר מוכשרת, שלא רוצה ללכת לבית ספר.

זה לא התחיל מעכשיו, חוסר הרצון הזה, אלא שזה הגיע למצב בו היא מגלה התנגדות פיזית ממש והוריה, מודאגים ואובדי עצות,

מספרים לי איך כל בוקר מחדש, הם עושים שמיניות באוויר על מנת להוציא אותה מהבית, עד כדי מאבק פיזי של ממש.

ואם זה לא מספיק, הם גם מוצאים עצמם מתמודדים, כל יום מחדש, עם סדרת שאלות ואמירות נוקבות כמו: למה צריך את הדבר הזה?

זה לא מעניין אותי! אני לא אשתמש בזה אף פעם! המורים פה לא יודעים דברים שאני יודעת! משעמם לי! זה לא קשור אלי!

מי צריך את הבגרות הזאת בכלל? ועוד כהנה וכהנה אמירות…

יהלי כבר עברה כמה בתי ספר בשנים האחרונות, ואפילו עלתה האפשרות שהיא תפסיק ללמוד ותמצא מסגרת אחרת מחייבת של עבודה.

אלא שהוריה ממש לא יכולים לסמוך עליה שאכן תמצא עבודה כזו ותתמיד בה. הם מבינים כבר שיש בעיה. יהלי עושה רק את מה שהיא אוהבת.

(והיא כמובן לא היחידה, פוגשת סיפורים דומים לזה על בסיס קבוע…)

ואז נזכרתי בגרפיטי שצילמתי לפני כמה שבועות ברח' ריינס בת"א. כבר אז חשבתי עד כמה זה משקף את המסר שילדינו חיים לאורו היום… הנה לפניכם:

"מה ששנוא עליך – אל תעשה!!"

המסר הזה מועבר אליהם מכל עבר, וגם אנחנו, מבלי משים, תורמים את תרומתנו.

"תעשי רק מה שאת אוהבת" שרה גלי עטרי, "ילד שלי, לך רק בדרך שלך" שר מוקי וכולנו שרים איתם בקול גדול ובהתרוממות רוח,

מאושרים שיכולים לעשות תיקון גדול לעצמנו ולתת לילדים שלנו את מה שלנו לא היה- החרות לבחור ולעשות רק מה שאנחנו רוצים ואוהבים!

כן, בטח שחשוב לנו שהם יעשו מה שאנחנו מבקשים, אבל באותה נשימה אנחנו רוצים לפרגן להם, מרחמים עליהם, פוחדים מהתגובות שלהם לבקשות שלנו,

עייפים מלהיכנס לתהליך עקבי של למידה, ולא פחות מזה- מעריצים את הדעתנות שלהם, את האסרטיביות והיכולת המופלאה שלהם להיות נאמנים לעצמם.

וכך קורה שאנחנו מוותרים להם וילדים היום יותר ויותר עושים רק מה שמתאים להם. כמו שמציג הגרפיטי הזה בהכי פשוט שיש: מה ששנוא עליך, אל תעשה. נ ק ו ד ה.

אז מה עושים?

מכירים בזה, מבינים מאיפה זה בא, מחפשים איפה וכמה אנחנו מוותרים ועושים חישוב מסלול מחדש, שיש בו סעיפים עליהם אנחנו לא מוותרים,

אלא שבאמת חשובים לנו, ועובדים בזה. בעקביות אין קץ, עד שהמסר נקלט.

אם אתם מרגישים שקשה לכם לבד, שאתם לא יודעים מה בדיוק עושים, שאתם מתחילים טוב ונשברים באמצע,

שהייתם רוצים ליווי ותמיכה בתהליך כך שהפעם זה יצליח סופסופ…! – דברו איתי. אשמח לעזור.

שלכם באהבה,

אלי

…כשהם נולדים הם זוכים לגן עדן: שפע של תשומת לב, אהבה ומענה מהיר לכל פיפס קטן.

אבל המחיר עלול לעתים להיות גבוה: הם גדלים להיות ילדים מרצים, פחות חברותיים והרבה יותר רגישים מאחרים.

כל מה שרציתם לדעת על ילדים בכורים: מה מאפיין אותם, מה קשה להם, איך אפשר לעזור להם… במאמר הבא שלי לשימושכם

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4232822,00.html

מחשבות ממרומי הסולם, בעודי מנסה לשמור על שיווי משקל ובו בזמן להגיע למקומות העמוקים והגבוהים יותר בארונות המטבח שלי.

אלוהים יודע למה ואיך זה קורה… אבל זה קורה! איכשהו רובנו מוצאים עצמנו עסוקים בניקיון הבית בימים אלו רגע לפני החג. ואני חושבת- מה עם ניקיון ביחסים?

הלא גם שם, באופן טבעי, מצטבר לו לכלוך: אבק, כתם של משהו שנשפך, פירורים שהשתרבבו…

גם שם נערמים דברים שאין לנו כבר חפץ בהם, שרק מעמיסים עלינו והגיע הזמן להיפטר מהם…

ואולי זה הרגע?

אז יאללה! ניקיון פסח גם ביחסים!!

מה למשל? הנה כמה כיוונים אפשריים:

להקשיב יותר לילדים, להתעניין באמת במה שהם מספרים לנו על עצמם. למצוא בהם את האור ואת היופי (ובכל אחד יש!),

לשמוע את ההערות שלהם עלינו ולבדוק בכנות אם יש משהו בדבריהם (וכנראה שיש! אלא מה?), להודות להם שהאירו את עינינו,

שלימדו אותנו משהו חדש על עצמנו, למצוא זמן בילוי יחד (אפילו שעה אחת בשבוע עושה את ההבדל!), להיות אמיתיים איתם. אותנטיים.

לוותר על צדקנות ("אני בחיים לא הייתי עושה דבר כזה!" באמת?), להבין שאם משהו מפריע לנו במי שהם או בהתנהלות שלהם זה אחד משניים:

או שהם מזכירים לי את עצמי או שיש כאן משהו שהייתי רוצה לעצמי ולא מצליחה…

לשתף ברגשות, במה שלא מתאים יותר להם ולכם, ומנגד לבקש בקשות ומשאלות, להתייעץ, להיעזר.

לתת להם תחושה שאין עליהם (ובאמת אין עליהם!!). לסמוך עליהם. להאמין להם.

לראות עד כמה הם אוהבים, צריכים אתכם, רוצים בטובתכם. וכשנדמה לכם לפעמים שלא- הזכירו לעצמכם שזה לא נגדכם, זה בעדם.

בעד ההתפתחות, העצמאות והנפרדות שלהם.

ולפתוח את הלב! עוד ועוד! לתת לאביב להיכנס פנימה על שלל ריחותיו המשכרים וצבעוניותו העזה.

חג משמח משפחתי ונעים שיהיה לנו!

בדברים שניסיתם ולא הצלחתם (ואולי ממשיכים ומנסים עד עצם היום הזה ממש…), בטעויות שטעיתם,

במעשים או אמירות שאתם מתחרטים עליהם… גם זה חלק חשוב במודלינג שלכם.

לתת מקום למקומות הפחות מוצלחים שלכם, הפחות "נוצצים" בכם. והנה אתם מקצרים את הדרך לרגע בו הם יבואו לספר לכם על המקומות האלה אצלם,

וגם- הם ירגישו קרבה גדולה יותר לכם מהמקום הכל כך אנושי הזה ש(גם) טועה.

לא תאמינו כמה מהר זה יגיע!

אנחנו דורשים מהם לא לבלות שעות מול המסכים, להגיד רק את האמת, לא לדחות למחר ולהתמיד בבחירות שהם עשו.

אבל בו בזמן אנחנו לא יכולים להעביר רגע בלי הסמארטפון, עושים פרסה גם במקום שאסור ודוחים את הדיאטה לראשון הבא.

מאמר שלי שבא להזכיר שילדים הם בני אדם – בדיוק כמונו. תיהנו:)

מאמר 

"אנשים עורכים מסעות כדי להשתוות לגובהם של הרים, לממדי הענק של הגלים בים, למסלולים הארוכים של נהרות,

למרחבי האוקיינוסים, לתנועתם המעגלית של הכוכבים… והם חולפים על פני עצמם מבלי להשתהות כלל".  סנט אוגוסטין

עד כמה אנחנו מכירים את עצמנו? עד כמה אנחנו באמת מודעים להתנהגות שלנו, לבחירות שאנחנו עושים, לרף המוסריות שלנו?…

אני מוצאת עצמי תוהה בעניין הזה לאחרונה. לכאורה- מכירים! ברור, לא? אבל… האמנם?

תמיד אני חושבת שאנחנו כל כך קרובים אצל עצמנו כך שלא פעם חסרה לנו פרספקטיבה. ולא תמיד זה לטובתנו.

מה שברור לנו זה מה אנחנו מצפים מהילדים שלנו: להיות טובים ונכונים, להיות ראויים, להיות תמיד מוסריים… כמונו?

מעניין לבדוק.

לשחרר את התינוקת המושלמת שלך כשהיא עוברת בפעם הראשונה מהידיים הדואגות והאוהבות שלך לידיים של מטפלת

שאמנם בדקת אותה ב 700 עיניים ווידאת שהיא אכן ה-אחת, אבל לכי תדעי…
לשחרר בבוקר היום הראשון בגן (והימים שיבואו לאחר מכן) כשאת תוהה איך המתוקית הפצפונית שלך

תסתדר שם בלעדייך כל כך הרבה שעות, ומי ידע להבין אותה כמוך…
לשחרר כשהיא הולכת לחברה ובפעם הראשונה רוצה להישאר שם לבד ופשוט הודפת אותך לכיוון הדלת ואת עושה את כל המאמצים שלא לדמוע שם לפני כולם…
לשחרר בגן חדש של בית הספר הייחודי שבחרת עבורה כשמסתבר שהיא הכי קטנה מכו-לם ונורא-נורא קשה לה,

והיא נצמדת אלייך בנואשות וממש לא רוצה שתלכי ואת מבינה שאין מה לעשות- כל ההורים מתבקשים לצאת החוצה…. וגם את.
לשחרר זה כשהיא בגיל ההתבגרות מנגבת את הנשיקות שלך, הודפת את החיבוק, מסתגרת לה בחדר שעות,

מדברת באריכות עם החברות בטלפון וכשאת מבקשת לבדוק מה קורה היא אומרת לך מבלי למצמץ- "אני רוצה להיות לבד!"
לשחרר זה להוריד את הבת שלך בפתח של שדה התעופה עם התרמיל הגדול, לראות את הדלתות נסגרות מאחוריה ולהבין שהפעם, באמת,

את צריכה לשחרר… הילדה בדרך להודו.
לאחל לה נסיעה טובה באמת, לקוות שכל המילים הטובות והחכמות שלך נכנסו גם הן לתרמיל הזה ולדעת שיש לך ילדה גדולה

שפוסעת כרגע עוד צעד גדול במיוחד לקראת החיים שהם רק שלה, והיא נהדרת ונפלאה והולכת לחוות חוויות מדהימות, עוצמתיות, צבעוניות וקסומות- ממש כמוה.

וזה מה שעשיתי השבוע. עלמה בתי הבכורה טסה לטיול הגדול בהודו- ואני מתרגלת שחרור…

ולא סתם – איך מדברים איתם על נושאים "נפיצים" ונשארים בחיים ואפילו מצליחים לפתח איתם שיחה טובה סביב אותו נושא ?

כל זה במאמר שלי המצורף כאן לשימושכם.

מאחלת לכם שנה חדשה נהדרת רצופה בשיחות מופלאות עם ילדיכם:)

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4148038,00.html