… וְאִם רָצָה לִכְעֹס עַל בָּנָיו כְּדֵי לחָנְכַם, יַרְאֶה עַצְמוֹ שֶׁהוּא כּוֹעֵס, אֲבָל תִּהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, כָּאָדָם שֶׁהוּא מְדָּמֶהּ…  (הרמב"ם)

מותר להגיד 'הרמב"ם שאין עליו'?

כל כך הרבה חכמה במילים כל כך ספורות. הבנו את זה? יש כעס ויש כעס ויש כעס. אדם גדול (גדול=דגול) יכעס על ילדיו, כן, אבל לא יאבד את זה לגמרי.

לא ילך לאיבוד לעצמו. יזכור היטב שהוא כרגע בתפקיד המבוגר המשמעותי המחנך.

ייקח בחשבון איך הוא רוצה להיראות, מי הוא רוצה להיות, גם בשעת כעס, ויישאר האדם ההוא.

ע נ ק! הא?

הוצאת לי את המילים מהפה, כבוד הרמב"ם…

אם אתם רוצים לייצר שיתוף פעולה עם הילד שלכם, הימנעו, עד כמה שניתן, לכעוס עליו

כי כשאתם כועסים, התפקוד שלו, כמה מפתיע, יורד פלאים. (בדיוק כמו של כולנו אגב… גם אנחנו לא מתפקידים טוב מול כעס).

הזכירו לעצמכם שאתם כרגע מלמדים אותו משהו, ושכל תשומת הלב שלכם ושלו צריכה להיות שם. בדרך זו מובטחת הצלחה גדולה יותר.