לשחרר את התינוקת המושלמת שלך כשהיא עוברת בפעם הראשונה מהידיים הדואגות והאוהבות שלך לידיים של מטפלת

שאמנם בדקת אותה ב 700 עיניים ווידאת שהיא אכן ה-אחת, אבל לכי תדעי…
לשחרר בבוקר היום הראשון בגן (והימים שיבואו לאחר מכן) כשאת תוהה איך המתוקית הפצפונית שלך

תסתדר שם בלעדייך כל כך הרבה שעות, ומי ידע להבין אותה כמוך…
לשחרר כשהיא הולכת לחברה ובפעם הראשונה רוצה להישאר שם לבד ופשוט הודפת אותך לכיוון הדלת ואת עושה את כל המאמצים שלא לדמוע שם לפני כולם…
לשחרר בגן חדש של בית הספר הייחודי שבחרת עבורה כשמסתבר שהיא הכי קטנה מכו-לם ונורא-נורא קשה לה,

והיא נצמדת אלייך בנואשות וממש לא רוצה שתלכי ואת מבינה שאין מה לעשות- כל ההורים מתבקשים לצאת החוצה…. וגם את.
לשחרר זה כשהיא בגיל ההתבגרות מנגבת את הנשיקות שלך, הודפת את החיבוק, מסתגרת לה בחדר שעות,

מדברת באריכות עם החברות בטלפון וכשאת מבקשת לבדוק מה קורה היא אומרת לך מבלי למצמץ- "אני רוצה להיות לבד!"
לשחרר זה להוריד את הבת שלך בפתח של שדה התעופה עם התרמיל הגדול, לראות את הדלתות נסגרות מאחוריה ולהבין שהפעם, באמת,

את צריכה לשחרר… הילדה בדרך להודו.
לאחל לה נסיעה טובה באמת, לקוות שכל המילים הטובות והחכמות שלך נכנסו גם הן לתרמיל הזה ולדעת שיש לך ילדה גדולה

שפוסעת כרגע עוד צעד גדול במיוחד לקראת החיים שהם רק שלה, והיא נהדרת ונפלאה והולכת לחוות חוויות מדהימות, עוצמתיות, צבעוניות וקסומות- ממש כמוה.

וזה מה שעשיתי השבוע. עלמה בתי הבכורה טסה לטיול הגדול בהודו- ואני מתרגלת שחרור…

ביטוי מתקופת הסרטים האילמים של פעם, כשרצו לצלם סצנות אינטימיות היו מורחים וזלין על העדשה כך שהתמונה יצאה מטושטשת ו"מרומזת"…

גם בהורות הפטנט הזה יעבוד נהדר לטובתכם: לא כל דבר צריך לראות, לא מכל דבר שווה לעשות עניין. בדקו את עצמכם- כמה פעמים ביום אתם מעירים לילדים שלכם?

אם התשובה היא "הרבה" – מרחו וזלין על העדשה. עגלו את הפינה.

הנה עוד דרך, פשוטה ונפלאה, לשחרר את עצמכם ואת הילדים שלכם.  תהנו:)

החופש הגדול יכול להיות סיוט מתמשך, עבודת פרך מטורפת ויכול להיות גם משהו אחר לגמרי- הזדמנות לשחרר במקומות בהם אנחנו בדרך כלל מאוד "מחזיקים",

מאוד מקפידים, כל יום- ולפעמים כל היום. רוצים להבין בדיוק על מה אני מדברת? מוזמנים להיכנס למאמר המצורף

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4407982,00.html