…ההורים שישבו מולי נראו מותשים ומתוסכלים. "אנחנו לא מצליחים לדבר עם הילד שלנו. הוא רק שומע שאנחנו רוצים לדבר איתו וכבר יש את הפרצוף הזה.

הוא מגיע כאילו הוא עושה לנו טובה, יושב בחוסר שקט על הכיסא, מתעסק כל הזמן עם איזה חפץ שיש לו ביד וכל כולו משדר רצון לגמור עם זה כבר.

בשנייה שאנחנו מסיימים להסביר לו מה הבעיה הוא ממהר להבטיח שהכל יהיה בסדר, נשבע שזה לא יקרה שוב, ואנחנו, כל פעם מחדש,

מאמינים לו ומקווים שהפעם הוא באמת הבין ושהדברים ישתנו סוף-סוף.

אבל, כמובן, לא עובר שבוע והמצב חוזר לקדמותו כאילו כלום.

מה עושים? איך מדברים איתו שהוא יבין? איך גורמים לו להקשיב לנו? איך מגיעים למצב שהוא ישנה את התנהגותו?"…

להמשך קריאה איך מדברים עם ילדים?

מכירים את הדבר החדש הזה בפייסבוק שאפשר לכתוב פוסט באותיות גדולות? זה נחמד כי כך המסר שלך בולט יותר ועובר ברור יותר. נכון?

אלא שאם אנחנו ממשיכים לכתוב ולא עוצרים בזמן- האותיות קטֵנות… ופתאום הן כבר פחות נראות למרחוק.

ואז חשבתי לעצמי- הרי זה בדיוק זה מה שקורה כשאנחנו מדברים עם הילדים שלנו!

בהתחלה המילים שלנו ספורות, גדולות ובולטות ונקלטות יפה בצד השני. אלא שמהר מאוד אנחנו נסחפים וממשיכים, מסבירים ונואמים,

עושים שימוש בהמון מילים (שחלקן חוזרות על עצמן, מה שאני קוראת "תסמונת המילים הנרדפות…) והאותיות הולכות ומתגמדות מרגע לרגע,

וכבר קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, להקשיב לנו.

ואז אנחנו מאבדים אותם.

וההמשך ידוע- תסכול, כעס, הרמת קול, מריבות, איומים… לא כייף בכלל.

בקיצור חברים- דברו קצר!

או במילים אחרות- השאירו את המילים שלכם בפונט גדול!

♥ ♥ ♥

• רוצים ללמוד מודל תקשורת בעזרתו תוכלו לדבר עם כל ילד בכל גיל על כל נושא?
• רוצים שהילדים שלכם יספרו לכם מה עובר עליהם?
• רוצים שהילדים שלכם ירצו לדבר אתכם?

מזמינה אתכם להכיר את "שיחה טובה"- מודל תקשורת נפלא ואפקטיבי שפיתחתי!

בסדרה של 5 מפגשים אישיים אתי, תרכשו את הכלי הנהדר הזה ותוכלו לעשות שינוי של ממש בתקשורת שלכם עם ילדיכם.

נשמע מעניין? דברו אתי!

הוריה של יהלי יושבים מולי ואי אפשר שלא לחוש בייאוש האופף אותם. "איך זה הגיע למצב הזה?" הם שואלים אותי, "ומה עושים???"

יהלי היא מתבגרת בת 16, סופר אינטליגנטית ונבונה, סופר מוכשרת, שלא רוצה ללכת לבית ספר.

זה לא התחיל מעכשיו, חוסר הרצון הזה, אלא שזה הגיע למצב בו היא מגלה התנגדות פיזית ממש והוריה, מודאגים ואובדי עצות,

מספרים לי איך כל בוקר מחדש, הם עושים שמיניות באוויר על מנת להוציא אותה מהבית, עד כדי מאבק פיזי של ממש.

ואם זה לא מספיק, הם גם מוצאים עצמם מתמודדים, כל יום מחדש, עם סדרת שאלות ואמירות נוקבות כמו: למה צריך את הדבר הזה?

זה לא מעניין אותי! אני לא אשתמש בזה אף פעם! המורים פה לא יודעים דברים שאני יודעת! משעמם לי! זה לא קשור אלי!

מי צריך את הבגרות הזאת בכלל? ועוד כהנה וכהנה אמירות…

יהלי כבר עברה כמה בתי ספר בשנים האחרונות, ואפילו עלתה האפשרות שהיא תפסיק ללמוד ותמצא מסגרת אחרת מחייבת של עבודה.

אלא שהוריה ממש לא יכולים לסמוך עליה שאכן תמצא עבודה כזו ותתמיד בה. הם מבינים כבר שיש בעיה. יהלי עושה רק את מה שהיא אוהבת.

(והיא כמובן לא היחידה, פוגשת סיפורים דומים לזה על בסיס קבוע…)

ואז נזכרתי בגרפיטי שצילמתי לפני כמה שבועות ברח' ריינס בת"א. כבר אז חשבתי עד כמה זה משקף את המסר שילדינו חיים לאורו היום… הנה לפניכם:

"מה ששנוא עליך – אל תעשה!!"

המסר הזה מועבר אליהם מכל עבר, וגם אנחנו, מבלי משים, תורמים את תרומתנו.

"תעשי רק מה שאת אוהבת" שרה גלי עטרי, "ילד שלי, לך רק בדרך שלך" שר מוקי וכולנו שרים איתם בקול גדול ובהתרוממות רוח,

מאושרים שיכולים לעשות תיקון גדול לעצמנו ולתת לילדים שלנו את מה שלנו לא היה- החרות לבחור ולעשות רק מה שאנחנו רוצים ואוהבים!

כן, בטח שחשוב לנו שהם יעשו מה שאנחנו מבקשים, אבל באותה נשימה אנחנו רוצים לפרגן להם, מרחמים עליהם, פוחדים מהתגובות שלהם לבקשות שלנו,

עייפים מלהיכנס לתהליך עקבי של למידה, ולא פחות מזה- מעריצים את הדעתנות שלהם, את האסרטיביות והיכולת המופלאה שלהם להיות נאמנים לעצמם.

וכך קורה שאנחנו מוותרים להם וילדים היום יותר ויותר עושים רק מה שמתאים להם. כמו שמציג הגרפיטי הזה בהכי פשוט שיש: מה ששנוא עליך, אל תעשה. נ ק ו ד ה.

אז מה עושים?

מכירים בזה, מבינים מאיפה זה בא, מחפשים איפה וכמה אנחנו מוותרים ועושים חישוב מסלול מחדש, שיש בו סעיפים עליהם אנחנו לא מוותרים,

אלא שבאמת חשובים לנו, ועובדים בזה. בעקביות אין קץ, עד שהמסר נקלט.

אם אתם מרגישים שקשה לכם לבד, שאתם לא יודעים מה בדיוק עושים, שאתם מתחילים טוב ונשברים באמצע,

שהייתם רוצים ליווי ותמיכה בתהליך כך שהפעם זה יצליח סופסופ…! – דברו איתי. אשמח לעזור.

שלכם באהבה,

אלי

אז זהו-זה. התחילה השנה על אמת!

ושוב אני מוצאת עצמי יושבת מול הורים השואלים אותי מה עושים עם ההתמכרות הזו למסכים, ואיך אפשר לרתום ילדים לעזור בבית יותר,

ומה עושים כשילד מתקשה לייצר קשרים חברתיים ומה יהיה עם שעורי הבית האלה…???

שמחה לשתף אתכם שהשנה אני פותחת סדרת הרצאות להורים וגם קבוצות הורים לגילאים השונים.

◄ ספרו לי – מה מעניין אתכם לשמוע?

◄ עדכנו אותי אם ברצונכם להשתתף בקבוצת הורים או בהרצאות ואוסיף אתכם לרשימת המתעניינים!

אתם עוזרים לקבוע נושאים להרצאות ואיזו קבוצת הורים תיפתח ראשונה!

היום האחרון של החופש הגדול!

רציתם שיגיע כבר הרגע הזה? חיכיתם וייחלתם לו?

או אולי מלחיץ אתכם יותר לחשוב שהנה, מחר כבר חוזרים לשגרה, ושוב צריך להתעורר מוקדם בבוקר,

להתארגן במהירות, לא לשכוח שום דבר, להיכנס למערכת שעות לחוצה וצפופה,

להתמודד עם מטלות בית ספר, שעורי בית, מבחנים, חוגים, הסעות….

לאיזו קבוצה אתם שייכים?

כך או כך- מזמינה אתכם להעביר את היום הזה ברוגע!

לשים את הנייד בצד,

לנשום….

להיות עם הילדים בהתרגשות ובצפייה שהם חווים,

להקשיב להם,

לשמוע מה מטריד אותם, מה מעסיק אותם רגע לפני,

להיות שם בשבילם, מכילים ואמפטיים.

לא למהר ולבטל את החששות,

לתת להן מקום וכבוד.

לבדוק איתם מה ניתן לעשות ומה יכול לעזור להם,

להקשיב להם.

לתת להם למצוא את הפתרונות המתאימים בדיוק למה שהם צריכים…

להתחיל את ההתארגנות של סוף היום מוקדם יחסית.

להכין מבעוד מועד את כל מה שצריך למחר,

לארגן יחד ארוחת ערב,

להשאיר זמן וכוח לזמן המופלא לפני השינה.

לשבת לידם, לעשות יחד משהו מרגיע,

להקשיב להם.

להיות.

עוד יהיה כל כך הרבה  doingכל השנה הזו,

אז בואו נתאמן ב being

פשוט להיות.

בשקט.

בלי רעשי רקע.

בלי מסכים.

ולהקשיב להם.

…ככה מתחילים שנה חדשה!

מאחלת לכם שנת לימודים טובה ושמחה ומצמיחה לכולכם, לכם ולילדים,

ומזכירה לכם שאני כאן בשבילכם, כל השנה, לכל שאלה, שיתוף, התייעצות, בכל נושא ולכל גיל.

שלכם באהבה רבה,

אלי

מסע נוסטלגי באלבומי תמונות של אימא ואבא שהיו קטנים, הכנת אלבום תמונות מתנה לסבתא וסבא

(כשהילדים לוקחים חלק פעיל כמובן, בוחרים, מדביקים ומקשטים), אפייה משותפת של עוגה ממש חגיגית,

ציור עם צבעי גואש או צבעי מים על בריסטולים גדולים (במרפסת, בגינה וגם על רצפה מכוסה ביריעת ניילון או עיתונים),

סיור בגינה עם זכוכית מגדלת, משחקים של פעם- גומי, חבל, חמש אבנים (זוכרים?), פיקניק בחורשה מוצלת, טיול אופניים,

טיולי מים ומערות (קריר!!), ציור על אבנים שמצאתם בטיול, ציור על מדרכות בגירים עבים,

בהייה בעננים (וכמובן לחפש בהם דמויות ופרצופים!), סיור צילום בטבע או בעיר, סיור צילום של גרפיטי…

הרבה פחות הוצאות לכם ומסר חשוב לילדים- הנאה לא כרוכה בהכרח בכסף! יש!!

אשמח כמובן לשמוע מכם על עוד רעיונות לבילויים מענגים שלא צריך לשלם עליהם.

כשאתם שומעים את צמד המילים "חופש גדול" מה עובר לכם בראש?

האם אתם חושבים ישר על בלגן, אין מסגרת, מסחטת כסף, שעמום, שוטטות בלילות, סכנות, רביצה, "אין יום ואין לילה"?

או שאולי אתם דווקא חושבים על כיף, בילויים משפחתיים, ים, בריכה, טיולים, נסיעות, אבטיח, ו"סתלבט"?

כל מה שרציתם לדעת על איך להתארגן לקראת החופש הגדול במאמר שכתבתי עבורכם.

להמשך קריאה לחצו כאן  מאמר

בימים לפני שתל אביב הפכה להיות TLV
לפני שהמציאו מילים כמו סלפי, שיימינג, ו"אין דברים כאלה!"
וגם הכלה, קבלה ואמפטיה לא היו עוד בנמצא…
לפני שצצו יועצים ויועצות לכל דבר ועניין
והעולם הפך לסופרמרקט ענק
שהולכים בו לאיבוד…
היינו קמים בשבת בבוקר מלאי התרגשות
לובשים בגדי ים
אורזים תיק עם מגבות
ממלאים צידנית בירקות, ביצים קשות וכריכים עם גבינה לבנה
(וממש לא חושבים שחלב לא בריא, שהירקות מרוססים או שלחם כוסמין עדיף)
ונוסעים ליום שלם לים רחוק!
יש!!!
יום שלם במים
אחותי ואני
מתאמנות על עמידות ידיים וגלגולים "בעומק"
מדמיינות שאנחנו כוכבות הוליוודיות, רוקדות ושרות בין הגלים
מנפנפות בשערנו הארוך לכל עבר ומרגישות הכי יפות שיש…
בוראות עולם שהוא רק שלנו.
ביצה קשה ביד אחת- עגבנייה בשנייה
המיץ האדום מטפטף אבל למי אכפת…
לא חם לנו, לא דביק לנו, לא משעמם לנו
אין זמן, אין מקום, אין קושי
שעות של אושר צרוף
ככה עד הערב, עד שקיעה אדומה
הגוף ספוג שמש והנפש שִמחה…
במכונית (בלי מזגן אבל למי אכפת?)
מהמושב האחורי מסתכלת על עצמי במראה
ובודקת את השיזוף
(מחר אלבש חולצה לבנה!)
וכבר רבות ביננו מי ראשונה במקלחת…
אם זה היה כבר קיים אז, הייתי אומרת ברגע ההוא- אין. אין דברים כאלה.

ועכשיו הלב שלי נצבט.

>>> מאחלת לכם חופש גדול עם הרבה בילויים "קטנים-גדולים" שלא עולים הרבה כסף ועדיין- הכי מרגשים בעולם! (*כמו מה למשל? ראו טיפ מצורף)

חג שבועות הוא זמן מעולה לעצור לרגע ולבדוק – מה התחדש השנה?

מה עשיתם שלא עשיתם אף פעם לפני כן, אלו הישגים היו לכם, מה העזתם לנסות, לגלות על עצמכם?

וגם- מה השתנה בחייכם? שלכם ושל הילדים שלכם. אפשר לנצל את החופש הזה ובאחת ההתכנסויות המשפחתיות

לפתוח סבב שיתופים בו כולם ייקחו חלק (עם מעט עזרה לצעירים בחבורה). מעניין מה תגלו!

…כשהם נולדים הם זוכים לגן עדן: שפע של תשומת לב, אהבה ומענה מהיר לכל פיפס קטן.

אבל המחיר עלול לעתים להיות גבוה: הם גדלים להיות ילדים מרצים, פחות חברותיים והרבה יותר רגישים מאחרים.

כל מה שרציתם לדעת על ילדים בכורים: מה מאפיין אותם, מה קשה להם, איך אפשר לעזור להם… במאמר הבא שלי לשימושכם

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4232822,00.html